בזק בינלאומי בע"מ נ' אקספים בע"מ

פסק דין

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 18,639 ₪. התביעה הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל כתובענה על סכום קצוב.

עילת התביעה היא תמורה בגין שירות "אירוח ארון תקשורת" על פי הסכם מיום 22.10.09 לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 520 דולר לחודש במשך 36 חודשים (להלן: "ההסכם").

כאן יובהר, כמפורט בסעיף 19 לתצהיר עדות ראשית מטעם נציגת התובעת, הגב' מירי מולגן, כי "אירוח ארון תקשורת", הוא "מיקום חוץ בו הלקוח ממקם את השרת או השרתים שלו במרכז נתונים (חוות שרתים או ארון שרתים) של ספק האחסון (במקרה שלנו התובעת)." (להלן: "אירוח ארון תקשורת").

הגדרה זו לא הוכחשה על ידי הנתבעת ולפיכך הנני לקבלה כהגדרה נכונה.

לטענת התובעת לא שילמה הנתבעת את התשלומים החודשיים עבור שירות אירוח ארון תקשורת שקיבלה בחודשים אפריל 2012 ועד אוקטובר 2012 ונותרה חייבת לתובעת את סכומם - הוא סכום התביעה.

2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התובענה וטענה כי לאחר כריתתו של ההסכם בין הצדדים לא עמדה התובעת בהתחייבויותיה וגבתה ממנה כספים בניגוד למוסכם ולא סיפקה לה השירותים שהתחייבה להם בהתאם למוסכם בהליך המו"מ לקראת כריתתו של ההסכם בין הצדדים.

כאן יש להזכיר כי ההסכם כולל בחובו גם מתן שירותים נוספים ביניהם שירות רוחב פס בנוסף לשירות אירוח ארון תקשורת.

לטענת הנתבעת סופק לה רוחב פס אינטרנט סטנדרטי וקבוע של 200 מגה במקום פס ברוחב גבוה יותר ומשתנה בהתאם לצרכי הנתבעת ובניגוד למוסכם. כמו כן, לא סיפקה התובעת לנתבעת יכולת גישה לניטור בזמן אמת של רוחב הפס המנוצל בכל רגע נתון.

בנסיבות העניין, נאלצה הנתבעת להעביר ביוני 2011 את פעילות רוחב הפס מהמשיבה לספק אחר ולהותיר בידי התובעת רק אירוח אתרים שאינם מצריכים ניטור. העברת הפעילות לספק אחר גרם לנתבעת נזקים ובזבוז משאבים לשווא.

לבסוף טענה הנתבעת כי בפברואר 2012 בקשה לסיים את ההתקשרות עם התובעת אך התובעת סירבה ועמדה על דעתה כי ההסכם תקף עד לסוף תקופת ההתחייבות.

הנתבעת הודתה כי הפסיקה לשלם לתובעת את התשלומים החודשיים עבור שירותי אירוח ארון תקשורת החל מאפריל 2012 וטענה כי התובעת אינה יכולה לחייבה בקנס יציאה בניגוד להוראות תיקון 50 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשע"א-2011 (להלן: "חוק התקשורת"). כמו כן, טענה הנתבעת כי מנהל תיק לקוח, מר דוד שקד, סיכם עימה כי תוכל להפסיק את ההתקשרות בכל עת ללא חיוב נוסף.

3. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה והודתה כי בין התובעת לנתבעת נכרת הסכם הכולל מתן שירותי רוחב פס ושירותי אירוח ארון תקשורת. לצורך העניין צירפה העתק ההסכם כנספח א'.

לטענת התובעת הוסכם על רוחב פס של 100 מגה בתשלום 400 דולר בחודש ושירותי אירוח ארון בתשלום 520 דולר לחודש, שניהם בהתחייבות לתקופה של 36 חודשים.

לטענת התובעת אין הוראות תיקון 50 לחוק התקשורת חל על ההסכם הספציפי וכן צורף תצהיר מר דוד שקד המכחיש את טענת הנתבעת לפיה סיכם עם הנתבעת על הפסקת ההתקשרות בכל עת אלא רק במידה ותתגלה תקלה בשירותי האירוח בארון התקשורת.

אשר לטענות הנתבעת בקשר עם רוחב פס מצומצם והיעדר שירותי ניטור הרי שאלו התעוררו לאחר זמן רב ממועד כריתתו של ההסכם ולא היו בהן כדי להצדיק ביטול ההתקשרות ואף אינן נכונות.

התובעת טענה כי שירותי ניטור ניתנים כשירות בסיסי לכל לקוח וכל שנדרש הוא להתקשר לשירות התמיכה של התובעת ולהזדהות. עוד מציינת התובעת כי הנתבעת בחרה בעת כריתתו של ההסכם בשירות ניטור ובקרה בסיסי כאשר ניתנה לה האופציה לבחור גם בשירות מלא של ניטור רציף והיא לא בחרה באופציה זו.

עוד טענה התובעת כי ניתן לשנות את רוחב הפס על פי דרישה אך יש לשלם תשלום נוסף עבור החריגה מפס הרוחב המוסכם (100 מגה) והנתבעת אכן ניצלה אפשרות זו ושילמה בהתאם לחריגה מפעם לפעם מרוחב הפס ואף עד ל 600 מגה.

4. מטיעוני הצדדים עולות השאלות כמפורט להלן:

הראשונה, המבוססת על העובדה המוסכמת לפיה ההתקשרות בין הצדדים פסקה באפריל 2012, האם זכאית התובעת לגבות מהנתבעת את יתרת החיובים בגין החודשים הנותרים עד לתום תקופת ההתחייבות על פי ההסכם וזאת בהתאם להוראות חוק התקשורת או האם הוסכם עם הנתבעת כי תוכל להפסיק את ההתקשרות ללא חיוב נוסף בכל עת.